מה זה בכלל רוחניות?

מה זה אומר בכלל להיות מפותח מבחינה רוחנית?

אני מנסה לחפש משהו משותף לרב קהילה, לאיש הודי שעושה מדיטציות כל היום, לבודהיסטים של סין ולסתם רוחניקים של הניואייג'. התחושה שלי היא שאם אמצא משותף, אז סוף סוף אוכל להגדיר רוחניות מה היא. 

בהתבוננות פנימית על תופעת הרוחניות אני מוצאת את עצמי פוסלת על הסף את כל מי שעוסק בזה כדי להרוויח משהו. לא נראה לי שרוחניות תפקידה לשפר את המיקום שלנו בעולם הזה, היא אמורה לעסוק בדברים גבוהים יותר. אם כך אז על הדרך נושרים לי כמה וכמה אנשי רוח המתעסקים בשיפור הגמישות הגופנית שלהם, המעמד הכספי, ועוד כהנה וכהנה. 

אחרי שגרמתי בדמיוני להיעלמותם, אני חוזרת לבקר בכל אותם מסגדים, כנסיות, בתי כנסת, מקדשים ופסטיבלי רוח למיניהם, משוטטת שם ומחפשת מי נשאר אחרי שסולקו כל המיטיבים לעצמם. להפתעתי נותרו כמה. ממעמקי ליבי צומחת הבנה, או יותר נכון לומר תפילה לכך שקיים אחוז מסוים של אנשי רוח המקדישים את תפילתם לרווחת ההמונים, ללא רווח אישי. הם מחזיקים באמונה שלמה ששליחותם בעולם הזה היא ליצור ערוץ הידברות בין הכוחות המניעים את הטבע ובין האדם, ולעשות זאת דרך הטוב, ללא כפייה. כמעט אין זה חשוב באיזו דרך יבחרו לבצע את השליחות החשובה הזו, היא מראש מוגדרת כמסלול לרוחניות, וכל השאר אלו הם אמצעים המקדשים את המטרה. 

למה זה חשוב? מעל כל הדתות ניצבת חוכמת הקבלה ומסבירה כי תכלית האדם היא גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. המסלול שהוגדר לנו התחיל לפני כמעט ששת אלפים שנה, ומדור לדור אנו צוברים תובנות וניסיון חיים של מה מיותר ולאיזה כיוון כדאי לצעוד. אם מסתכלים על הישגי האנושות לרגע זה, הכול נראה כאוטי וחסר תכלית, אך יש תכלית, והדרך לגלותה קצרה ומסעירה. האם ההמלצה היא לנטוש את המסגדים, בתי הכנסיות והמקדשים? לא ולא. פשוט לפעול נכון, מתוכם ומכל מקום אחר, והיתר יקרה מאליו.