תרופת קסם לחרדות

אני פותחת את העיתון הבוקר וכותרת, כמעט ראשית, מדווחת שקשיי נשימה, חרדה, דיכאון והתפרצויות זעם הפכו לתופעה נרחבת בקרב העם עקב הקורונה. רוב הפניות לקופות החולים הן על רקע נפשי, כך מדווח הכתב. ילדים חוששים להשתעל, מתרחקים מהמבוגרים כדי לא להדביק אותם חלילה, ונוצרת לולאה חונקת של בדידות. אנשי המקצוע מנסים לנרמל את התחושות הללו ולהציע טכניקות הרפיה שונות. פסיכולוג קליני דיווח שהפניות מגיעות מכל הגילאים, והשטף הולך וגובר. אנשים לא יודעים עד מתי זה ימשך. בריאות היא גם בריאות נפשית וצריך לקחת בחשבון את המחיר הנפשי שנשלם בהכנסת קבוצות אוכלוסייה שלמות לבידוד חברתי.

מתחשק לי לצעוק בקול גדול, שכולם ידעו, שיש פתרון לחרדה, לדיכאון, לבדידות. קוראים לזה ערבות הדדית. צריך לחזור לחיי קהילה והבעיה הזו תיפתר מאליה. המוני אנשים נמצאים כעת בביתם, מחוסרי עבודה, לא יודעים מה יהיה הצעד הבא שלהם. כל כך פשוט להסיט את הסיוע הכספי שהמדינה מעבירה לאיוש מאסיבי של משרות של עזרה הדדית. סיורים בבתים, טיולים, שיחות, שלא לדבר על סיוע במזון ובתרופות. אני יודעת שזה כבר מתחיל להופיע פה ושם, אבל החברה צריכה להישטף בזה, להפוך לכזו,

כך נלמד את הלקח שהקורונה באה ללמד אותנו. נאחה את השבר העמוק ששברנו בתוך נפשנו, במשפחות שלנו הקרועות והמבודדות. נחזור לחברה בה אתה לא מרכין ראש במכוון כדי להימנע מלומר בוקר טוב. זה יהיה מובן מאליו, הדאגה ההדדית וההבנה שבלעדיו, בלעדי השכן שלי ובלי זה שחלף מולי בכביש, חיי אינם חיים. אם זה יתחיל מאלפים רבים של משרות לסיוע, ההרגל יהפוך לטבע שני ורובנו נלמד לפזר פירורים של אושר כמעט באקראי, תרופת קסם כזו שתפיג את בדידותם של הרעבים לחברה.

נהפוך לרופאים לעת מצוא ונקיים את חלקנו בעולם הזה. הרי זה סוד גלוי כי בהסבת אושר לאדם אחר, תרצה או לא תרצה, מתמלאים חדרי הלב שלך עצמך ואתה נושם לרווחה. אז למה זה כל כך קשה להבין וליישם? למה צריך להנחית מכת קורונה על העולם כולו כדי להתחיל לזוז לכיוון זה? לאלוהים פתרונים.