הנערה וספר הזוהר
את ספר הזוהר תפסתי רוב ימות חיי כספר המיועד לדתיים ולי כחילונית אין קשר אליו. זכור לי שפעם, כמנהג אותם הימים של רוכלים העוברים מדלת לדלת ומציעים את מרכולתם, הייתה שוב דפיקה בדלת ביתי, פתחתי את הדלת ומולי עמדה נערה צעירה בחצאית שכיסתה את רגליה עד אחרי הברך, גרביונים אטומים בצבצו מקו החצאית עד לנעליה השחורות וחולצה ארוכת שרוולים שכסתה את ידיה. שערה היה אסוף בשתי צמות. נראתה כתלמידת אולפנה או אולי הייתה אישה צעירה שהציעה לי לרכוש את ספר הזוהר.
בלי לחשוב פעמיים סירבתי, אומנם בנימוס אך סירוב מוחלט. תוך כדי הסירוב עלתה במוחי מחשבה: "בעצם למה הסירוב המוחלט?", מחשבה שסילקתי מיידית ממוחי. אותה תלמידת אולפנה אישה ניסתה להסביר לי את הסגולה בספר הזוהר, מה הספר יכול בעצם היותו בביתי להביא לכל בני משפחתי, עצרתי אותה והבהרתי לה חד משמעית שחבל על המילים אני לא אקנה את מה שהיא מציעה. אומנם הבהרתי בנימוס אך בנחישות.
לאחר צאתה מביתי נותרתי מהורהרת עליה, על ספר הזוהר ובכלל על הרגשות שנותרתי עמם. לא ידעתי להסביר אפילו לעצמי מדוע מחד התנגדתי כל כך ומאידך הרגשתי איזה פספוס, כאילו משהו הגיע לפתחי ובמקום לחבקו בשתי ידיי אמרתי לו לך מכאן. המחשבה על אותה נערה ועל ספר הזוהר המשיכה ללוות אותי לאורך חיי.
כל כך הרבה רוכלים הגיעו לביתי לא אחת ואף אחד לא השאיר בי רושם כאותה נערה שהייתה מאירת פנים וזוהרת כל כך. את כולם שכחתי ובטח שאת מרכולתם ואותה ואת סדרת הספרים שהציעה לרכישה לא שכחתי מעולם. היו פעמים שניסיתי לקרוא בספר הזוהר ותמיד זה היה סתום, אותיות ללא פשר שאפילו לא מתחברות למילה.
כשהגעתי לקבוצת לומדי קבלה לעם והקשבתי לקריאה של קטעים מספר הזוהר בעברית צחה מתוך "זוהר לעם" נשביתי בקסם שהזוהר מהלך על קוראיו. אני עדיין לא מבינה על מדובר אך משהו חזק ולא מובן מרתק אותי בספר המופלא. כיום אני משתדלת בזמן הקריאה להרגיש את הדברים שהזוהר מנסה להעביר ולא לנסות אפילו להבינם. אכן יש סגולה בספר המופלא. אינני יודעת להסביר במילים את המשיכה, את ההשתוקקות להרגיש את מה שבו מוסתר.
