לבחור באהבה
לפני שנים רבות בארץ רחוקה רחוקה חיו בני אדם מאושרים. לכל אדם שחי שם היה שטח אדמה, משפחה, מקצוע, פרנסה בשפע, יחסי חברות נפלאים עם כל התושבים במדינה. אף איש לא נלחם ברעהו, ואפילו המילה "כלי נשק", לא הייתה בלקסיקון של השפה שדיברו בני המקום. מיותר לציין שלא היה צורך בשליט, שופטים, משטרה או צבא במדינה, שכן בני האדם שחיו בה חונכו על דרך של אהבת הזולת והטבע. כל איש ידע למצוא את מקומו בלי לפגוע באחרים, והיה תורם את חלקו לחברה במקצוע שאהב, והכל היה בשלמות.
אחרי מאות שנים, שרק טוב היה במקום ההוא נכנסה באחד מהתושבים רוח רעה. הוא הרגיש שהוא צריך יותר מהטוב שיש לכולם, כי מה שיש לכולם לא סיפק אותו. ישב וחשב איך למלא את סיפוקו ולא מצא. וכך לאחר שנים של תסכול רב ממצבו, פגש חבר ילדות במצב דומה. ישבו השניים וחשבו כיצד להיטיב את מצבם, ולאחר זמן עלתה במוחם המחשבה, שאם הם ישלטו במדינה יהיה להם מאוד טוב.
אבל איך נציע עצמנו כשליטים ? מחשבה זדונית בצבצה במוחותיהם..
אנחנו נציג שיש בינינו ריב דמיוני, שיהיה קשה לתושבי המקום להחליט מי צודק, וכך נוציא אותם משלוותם ונגרום להם לתמוך חלק באחד והשאר בשני. כך נוכל לשלוט כל אחד בתורו, וכך עשו. למחרת פרצה המריבה המתוכננת ואכן חלק מהתושבים תמכו באחד, והשאר תמכו בשני. חלף זמן קצר, עד שהחלו מאבקים ומלחמות בין פלגים במדינה, שעד לא מזמן הייתה חיה באהבה.
כמובן שבעורמה, הצליחו שני החברים לשכנע את בני המקום לערוך בחירות, ותפסו את מקומם בשלטון כל אחד בתורו. התושבים המסכנים, שעד לא מזמן חיו בשמחה ובאהבה, מצאו עצמם צריכים לבחור במי לתמוך ומי ישלוט בהם.
נחזור לימינו אנו, כממשיכי הריב הדמיוני אנחנו שואלים: האם בחירה בין ימין ושמאל, רפובליקנים ודמוקרטים, קומוניזם וקפיטליזם היא אכן בחירה ? אולי הבחירה היחידה שאכן קיימת היא לבחור באהבה?
