איך נולדת הנשמה?
אנחנו רגילים לחשוב שהנשמה שלנו נמצאת תמיד איתנו, ואפילו אחרי שהגוף שלנו מת, הנשמה שלנו ממשיכה לחיות אחריו. כל זה בהחלט יתכן אבל תלוי איך מגדירים את המושג החמקמק הזה "נשמה". לחכמת הקבלה יש הגדרה מדויקת לנשמה, ולפי הגדרה זו הנשמה שלנו לא נולדת אם אנחנו לא עוזרים לה להיוולד.
לפני שנדבר על איך נולדת הנשמה, צריכים להגדיר כמה מושגים. הראשון הוא המושג שנקרא "רצון לקבל". הרצון לקבל הינו כל מה שיש לבן אדם, זה כולל את גוף האדם, תכונות האופי, השכל, המחשבות, הרגשות, בקיצור כל דבר הינו רצון לקבל. לכן אפשר להגיד שהאדם מחולק להמון "רצונות לקבל" שביחד כולם מרכיבים את כל האדם. הרצון לקבל גר בתוך עולמות. העולמות האלו יכולים להיות עולמות חיצוניים כמו העולם הפיזי שלנו או עולמות פנימיים כמו למשל רגשות בין בני זוג. לכן אפשר להגיד שיש כמות אדירה של עולמות שבהם חי כל אחד מאיתנו בעת ובעונה אחת.
למשל עולם הספורט, האופנה או האמנות. ככל שהרצון לקבל שלנו מתעסק יותר ויותר בנושא מסוים כך אפשר להגיד שהוא יותר חי באותו עולם. אוהד ספורט מושבע חי ופעיל בתוך עולם הספורט ואילו צייר מפורסם חי ופעיל בתוך עולם האמנות. גם להיפך, יתכן שאותו אוהד ספורט אינו חי כלל בתוך עולם האמנות ולכן נחשב כ"מת" בעולם הזה והצייר יכול להיות "מת" בעולם הספורט. הכל נמדד לפי מה שמעניין את הרצון לקבל שלנו.
הנשמה שלנו היא חלק מיוחד של הרצון לקבל, היא חיה בתוך עולם רוחני, עולם שמחפש את מהות החיים, את סודות הבריאה. כשאדם מתחיל להתעניין בעולם הזה, מתחילה הנשמה שלו להיוולד לתוך העולם הרוחני ואם האדם מפסיק להתעניין לחלוטין בעולם הרוחני הרי שאז כאילו הנשמה שלו מפסיקה לחיות.
המעברים האלו יכולים לקרות תוך שבועות, ימים ואפילו שניות. לכן, לפי ההגדרה של הנשמה אנחנו עוזרים לה להיוולד לתוך העולם הרוחני. כל אחד יכול לעשות את זה. זה תלוי אך ורק ברצון לקבל של האדם. כאשר כבר נולדת הנשמה לתוך העולם הרוחני היא גדלה בו מתפתחת ומשתנה, כפי שקורה בכל עולם. הכל לפי מידת ההשקעה והמאמץ שנשקיע. אם אדם חי בעולם האמנות, משקיע מאמצים וזמן בלימוד ציור ובהעלאת רמת המיומנות שלו כצייר, הוא גדל ומתפתח בעולם האמנות. באופן דומה אדם שחי בעולם הרוחני, משקיע מאמצים וזמן בלימוד כתבים רוחניים כך הולכת ומתפתחת הנשמה שלו.
