אנשים עם שליחות

יש אנשים שנולדו עם שליחות, כזו שבלעדיה האנושות לא מבינה מהי הדרך ולאן צועדים. בראש רשימת השליחים נמצאים המקובלים, מתווים לנו דרך ולנו נותר רק להושיט יד ולקחת. אדם דתי לא מרגיש ברוב המקרים את הצורך בחיפוש רוחני כי הוא נמצא במסגרת חברתית שמקנה לו חוברת הוראות ברורה של עשה ואל תעשה, וכל זמן שמתקיים חלקו בעסקה, הוא מרגיש שהכול בסדר ודרכו אל 'הקדוש ברוך הוא' סלולה ויציבה. 

החילוני, לעומתו, אינו מחויב לכלום, הוא נמצא במאבק הישרדות על החיים, בורר את דרכו כדי להפיק את המקסימום מההזדמנויות הנקרות בצמתי חייו ומקווה להימנע ממצבים מטלטלי חיים. החיפוש הרוחני פוגש אותו לרוב כאשר אחת הצמתים מזמנת לו צרה ללא פתרון. אז מתחילות השאלות המשמעותיות של משמעות החיים. היום, בעידן האינטרנט, הוא יכול לבחור לו את הדרך המדברת אל ליבו. 

כך זה התחיל אצלי. שיעורי קבלה המתרחשים מדי בוקר בשעות הקטנות של הלילה, זמינות לכל דורש, ויכולתי להקשיב לשיעורי הרב המלמד קבלה בזמנים הנוחים לי ולקבל תשובות על חלקי הפאזל החסרים לי בתצרפת החיים הבלתי פתורה. לפתע החלו לזרום תשובות לשאלות שהיו חבויות בי עוד משחר הילדות, כאלו שהיה נראה שאין להן תשובות. חלק מהשיעורים הוקדשו לחוקי הלקיחה והנתינה, והותירו אותי המומה. אף שיעור בחינוך לא מספק תשובות ברורות כל כך כמו הקבלה. למרות שהשיעור אינו מיועד להכשיר את האדם להיות מורה או הורה טוב יותר, הסוגיות המועלות שם מסבירות לך לאן צריך להוביל את האדם ובעיקר איך עושים את זה. שיעורים אחרים נשמעים כאילו אינם נאמרים כלל בשפה העברית. הם מכילים תיאורים מכאניים של מבנה העולמות העליונים וכאשר אתה שומע את זה, חללים סמויים בתוך ליבך מתמלאים, למרות שהמוח אינו תופס כלל וכלל את הנאמר. 

לפעמים אני מתמלאת צער על כך שלא הכרתי את זה קודם, בתחילת הזוגיות, כאשר היו חסרים לי כלים של ויתור, שהיו עוזרים ליצור תשתית משפחתית מאוזנת ורגועה יותר, אבל אז מתחילה לחלחל ההבנה העמוקה שלכל דבר יש את הזמן שלו, ומה שלא נגלה קודם, כנראה שעוד לא היה צריך להתגלות וזה לכשעצמו תגלית. אז למה אני כותבת את כל זה? כי אולי הגיע גם הזמן שלך להתחיל ללמוד קבלה. בוא והצטרף למסע הקסום הזה. הרב המקובל ממתין רק לך כדי למלא את קרון הרכבת ולדהור אל עבר קו הסיום.